זיאד מראד נ' אלפא תריס בע"מ

פסק דין

1.לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר בגין אי תשלום שכר מינימום והחזר הוצאות נסיעות. התובע טוען כי עבד אצל הנתבעת מחודש 2/2001 ועד 10/2004. במועד זה פוטר לטענתו. התובע מוסיף כי שולם לו שכר הנמוך משכר המינימום. מנגד טוענת הנתבעת כי תביעת התובע התיישנה זה מכבר, וכי התובע לא הציג אף לא ראשית ראיה התומכת בטענתו כי עבד אצל הנתבעת לאחר שנת 2002.

2.מה היתה תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת?

כאמור טוען התובע כי עבד אצל הנתבעת מחודש פברואר 2001 ועד אוקטובר 2004. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 20.3.2012 אמרה ב"כ התובע כי:

"אין בידינו מסמכים בדבר תקופת העבודה" (ע' 1 ש' 10)

למרות דברים אלה צירף התובע לתצהירו רישומים בלוח שנה של שנת 2002. לטענתו מדובר ברישום שעשה הוא עצמו של ימי עבודתו אצל הנתבעת. רישומים אלה אינם מתיישבים עם דברי ב"כ התובע בדיון המוקדם. יתר על כן, התובע או ב"כ לא טרחו ליתן הסבר כלשהו להגשתם של רישומים לאחר שנטען שאין בידי התובע רישומים של תקופת עבודתו. זאת ועוד. הרישומים נעשו בלוח שנה של שנת 2002. מסמך זה תומך, אם כך, בטענת הנתבעת כי התובע עבד אצלה בשנים אלה. בסיכומיה טענה ב"כ התובע כי התובע השתמש ביומן כבמחברת, ואין ללמוד ממנו על השנה שבו נכתב. טענה זו לא הוכחה אף לא לכאורה. היא אינה מופיעה בתצהירו של התובע, ולא נשמעה מפיו. יש לציין שתצהיר התובע הינו לקוני ביותר, ואינו אלא חזרה על האמור בכתב התביעה. אין בו כל התייחסות לטענות שהועלו בכתב ההגנה ובדיון המוקדם, ולא נאמר בו דבר וחצי דבר לגבי הרישומים שנמצאו לפתע. נדגיש, תצהירי הצדדים מוגשים לאחר הגשת כתב הגנה, ולאחר שהתקיים דיון מוקדם, ונשמעו טענות הצד שכנגד. אף על פי כן לא מצא התובע לנכון להזכיר בתצהירו את רישומי הנוכחות שערך, ובוודאי שלא נזכרה כלל הטענה כי השתמש ביומן כבמחברת.

נוסיף עוד כי בעדותו אמר התובע כי לאחר תקופת עבודתו אצל הנתבעת עבד בחברת מש. אלומיניום. לטענתו החל לעבוד שם כמעט שנה לאחר שנסתיימה תקופת עבודתו אצל הנתבעת. התובע לא זכר מתי החל לעבוד בחברה זו (ע' 5 ש' 12-16). לא ברור, אם כן, כיצד זוכר התובע מתי עבד אצל הנתבעת, כאשר הוא אינו זוכר מתי עבד בחברה אחרת בתקופה מאוחרת יותר. יתר על כן, למרות דברי התובע כי קיבל תלושי שכר במקום עבודה זה, לדברי התובע התלושים אינם מצויים בידיו (ע' 5 ש' 17-22).

נטל ההוכחה להוכיח את תקופת העבודה מוטל על העובד ומשעה שעמד בנטל הוכחה זה עובר הנטל למעביד להוכיח את תקופת העבודה. (ראה דב"ע נד/23-3 (ארצי) חיים פרינץ – נתי גפן ואח', פד"ע כו , עמ' 547, ע' 553). בענייננו לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו כי עבד אצל הנתבעת אחרי שנת 2002, במיוחד לנוכח המסמכים שהוא עצמו הגיש, והתומכים בגרסת הנתבעת. לפיכך אנו קובעים כי התובע לא עבד אצל הנתבעת לאחר שנת 2002.

ב"כ התובע שבה והדגישה בסיכומיה כי על הנתבעת מוטלות חובות רישומיות, ומשלא מילאה חובות אלה המוטלות עליה, עובר נטל ההוכחה אל הנתבעת. אכן על המעביד מוטלת החובה לנהל רישום של ימי העבודה ושעות העבודה של עובדיו. ואולם חובתו זו של המעביד כפופה לתקופת ההתיישנות. משכך, יש לדון עתה בשאלה האם התיישנה תביעת התובע.

3.האם התיישנה תביעת התובע או שמא נעצר מירוץ ההתיישנות בשל הגשת תביעות קודמות

התובע טוען כי יש לדחות את טענת הנתבעת כי תביעתו התיישנה בשל כך שהגיש נגד הנתבעת תביעות קודמות. לטענתו תביעות אלה עוצרות את מירוץ ההתיישנות.

הנתבעת טוענת מנגד כי יש לדחות את טענתו זו של התובע שכן מקום מושבו של מפעל הנתבעת לא השתנה במשך למעלה מ-20 שנים, ולא היה כל קושי להמציא את כתב התביעה למפעל. יתר על כן, בתקופה זו הגיש ב"כ התובע תביעות של עובדים אחרים נגד הנתבעת ולא היתה בעיה במסירת כתבי בית הדין בעניינם. לפיכך, מירוץ ההתיישנות לא נעצר ויש לדחות את התביעה.

4.לפני שנפנה לדון בשאלה האם אכן נפסק מירוץ ההתיישנות כאמור, נציין כי התובע לא הזכיר כלל כי הגיש תביעות קודמות לא בכתב התביעה ולא בתצהירו. טענות אלה עלו רק במהלך ישיבת ההוכחות, וגם אז לא היו בידי ב"כ התובע פרטים לגבי טענה זו. ניתנה לתובע הזדמנות להשלים את העובדות בעניין זה, למרות השלב המאוחר שבו נעשה הדבר.

התובע הגיש ביום 12.2.09 תביעה הזהה לזו שלפנינו בתיק ע"ב 1428/09. התביעה נמחקה בשל העדר מסירה של כתבי בית הדין לנתבעת. ביום 17.8.09 הגיש התובע תביעה נוספת בתיק ע"ב 2744/09. אף תביעה זו נמחקה מפאת אי מסירת כתבי בית הדין לנתבעת.

סעיף 15 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 קובע כי:

"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

גם תביעה שנמחקה מפסיקה את מרוץ ההתיישנות (רע"א 8444/04 קלר ישראל נ' ב.י.מ. חברה לבניין בע"מ, ניתן ביום 16.6.05; רע"א 68/69 צור חברה לביטוח בע"מ נ' סרסור ג'ומעה מחמוד, פ"ד מג(2) 624).

בע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166 התייחס בית המשפט העליון לתחולתו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות, בציינו כי:

"במקורו הוחל סעיף 15 על מצבים שבהם התביעה הראשונה נדחתה מטעמים טכניים שונים, ולא נתקיים כל דיון לגופה.

...